דברים שכתבו עליי
משוב שקיבלתי מאמא של נער יקר
על הנפחות שמעתי בפעם הראשונה כשהיה בן שלוש... אמא... אני כשאהיה גדול אהיה נפח.
נו..אין נפחים במשפחה שלנו..
חיכינו לראות מה יהיה..
בכיתה ג הלך עם אח שלו בתקופת בעלי מלאכה לראות נפח... חזר מאושר.
כשאבי פתח נפחיה בקיבוץ, ביקשתי תרפיה בברזל ואש לנער מאבי.
אבי איש עבודה וחינוך.
תרפיסט אוהב אדם בנשמתו.
אומן יוצר ואיש טוב מאוד.
כל זה רציתי שיפגוש את הנער שלי.
אבי מתאים היה מאד כמורה לנער.
המלאכה הקדומה של חימום החומר הקשה ביותר ועיצוב הברזל, אלכמיה קדומה...
רוח בחומר.
הבן שלי היה בן 14.
התחיל לבדוק איך אפשר לעבוד בעולם.
מה עושים מבוגרים.
מה הוא יכול לעשות.
התחילו לעשות כלים. סכין וגרזן ומסמרים לאט לאט שלט באש בברזל ובתנועות שלו.
העטיפה של אבי מחנכת, שומרת וטובה, מלאת אמון בבריאות של הנער והתלהבות למעשה שלהם יחד. כל זה איפשר לנער להתנסות בביטחה בכל המרכיבים של המלאכה הקדומה הזו.
יחד יצרו כי לנער היה מרחב להביא את עצמו להתלבט, לנסות ולהצליח להכיל תסכול ולהכשל,
להתפתח באומנות, לראות עצמו כמבוגר יכול... יוצר...
אהבת האש של הנער
פגשה מורה ראוי.
זה היה עוגן משמעותי בתקופה של גדילה נערית.
בתקופה של קורונה נתנה משמעות לחיים.
מלא אתגר ויופי.
תודה רבה אבי.